המוות – כך אמרו חכמי יוון – הוא התנאי היחיד והמובטח לקיום החיים.
הוא הדבר שגורם לנו להתחיל לחשוב באמת.
וכפי שויקטור פרנקל כתב:
"מי שיש לו 'למה' יוכל לשאת כמעט כל 'איך'."

אבל אם היינו חיים לנצח – האם הייתה לנו סיבה לחשוב לעומק?
אישית, הרעיון הזה מפחיד אותי.
לחיות לנצח? זו לא חירות – זו כליאה.

ובכל זאת – המוות הוא משקל כבד מדי לנפש.
הוא לא תמיד נוכח בתודעה – אבל תמיד ברקע.
ולכן, אולי במקום לנסות להכחיש אותו, כדאי שנלמד ממנו.

המוות – לא של הגוף, אלא של האגו

המוות מייצג את הריק.
את הסוף, את היעדר המשמעות, את הלא־נודע.
אבל למי בדיוק הוא כל כך מפחיד?
לא לגוף. הגוף לא שואל שאלות.
אלא לאגו – אותה חוויית נפרדות עדינה ושברירית, שמאמינה שהיא לבדה קיימת בעולם.

בימינו הראשונים, כמו שתיאר פרויד, חווינו אחדות מלאה – חוויה "אוקיינית".
אבל האגו, כדי לשמור על שפיות בעולם שבו הכול חולף, חילק את הפחד מהמוות למנות קטנות.
אני קורא להן: מיתות קטנות.

מיתות קטנות: הרגע שבו הלב ננעל

בכל פעם שקיבלנו מכה מהחיים – רגשית, נפשית, קיומית –
בכל פעם שאמרו לנו ש"אנחנו לא בסדר", או "ככה לא מתנהגים",
בכל פעם שנפגענו ממי שאמור היה להגן עלינו –
משהו בתוכנו מת.

חלקים מאיתנו נסגרו, התאיידו, נמחקו מהתודעה.
וכך, נשארו שם – בתת־המודע, בגוף, מחכים לרגע שנוכל לשוב אליהם, לא מתוך פחד – אלא מתוך חמלה.

אלו המקומות שאנחנו פוחדים לפגוש בעצמנו – לא בגלל שהם מסוכנים באמת, אלא כי הם מזכירים לנו שאנחנו יכולים "למות".
אבל לא באמת. רק לחוות מוות – של חלק באישיות, בתפיסה, בתדמית.

לא לקפוץ בנג'י – לקפוץ פנימה

אנחנו חושבים שספורט אקסטרים, מסעות על הקצה או סיכונים יפתרו את הפחדים שלנו.
אבל זה לא תמיד עובד.
כי המוות שמפחיד אותנו – הוא מוות תודעתי, לא פיזי.
האגו מפחד להיעלם.
אם עבורו להיות מובך, מושפל או פגיע – זה לא להיות קיים, אז הוא יימנע מכל זה.
ולכן נוצרות חרדות, הסתגרות, התקפי פאניקה – כל אלו נובעים מהפחד למות בתוך התודעה.

אולי יצא לכם להגיד או לשמוע מישהו אומר, "אני מעדיף למות ולא ….."

אז מה עושים?

לומדים למות.
ולא – לא באמת.

לומדים להתמסר.
לומדים לפגוש את החלקים שבורחים מהם.
לומדים לשחרר את האחיזה בזהות שמפרידה אותנו מהאחר, מהאהבה, מהשלמות.

יש דרכים טובות לעשות את זה – טיפול רגשי, עבודה תודעתית, כתיבה, מדיטציה, או פשוט אומץ להיות אנושי.

לסיום:

אני מאחל לכולנו להיות סקרנים כמו חתול,
ולחקור את החיים באהבה עד קצה ההוויה.

Die before you die,
and realize there is no death.